שוקת שבורה

רציתי כל-כך שזה יעבוד, הכנתי עצמי לרגע הזה, כל רגע שחלף. הרגע שהוא עכשיו הביט בי בעצב נאסף לעוד רגעי אכזבה. הבנתי, זה לא הכל מה שרציתי, כי כך חזיתי, כי כך צמחתי להיות, הרי אני ודרכי הן אחת, תודעה בתנועה תוהה על העדר יושרה ומה הכוונה. ניצבת בפני שוקת שבורה, זה אותו המשבר, אותם המים החסרים, תחושת ההחמצה הגדולה. במסע האנושי המשותף מי שאוחז באמת ממשיך הלאה, משאיר מאחוריו דמויות מעורפלות, תועות בדרכן, נמוגות לתוך העבר. החזון כמו הכנות ישאר כרעיון מבורך, הדרך תתפתל,  היא אף פעם לא היתה קלה, אל הרגע הבא אני צועדת, כמו תמיד, מאמינה בעצמי ובכוחותיי...שוב, ובעיקר לבד.    

קְדוֹשה, אני לא

אני לא יותר מאשר מה שאני, לא הזייה של אחרים, גם לא אשליה, אני לא מעניקה משמעות יתר לְמה  שגיליתי על עצמי עד כֹּה, אני לא קְדוֹשה 

אני סך כל חוויותיי, שיעורים והבנה, רואה את המציאות נְכוֹחה,  בשעת חישוב הנפש אני כנה ומליצת יושר, לא מחפשת לשבת על כס מְלוּכה 

 מאמינה בעצמי, לא מקדשת דבר, החיים הם מה שחושבים ומה שעושים איתם, עם כל הזכרונות והלקחים, החיים הם תמיד עכשיו
אין לי חשיבות מעל ומעבר, מה שתלמדו ממני זה רווח, וממה שאלמד מכם אצמח. החיים זה תן-וקח, יד רוחצת יד, שילוב והשפעה, חיוך ולטיפה, עידוד ותמיכה, וברגע אחד של קיום אין שווים יותר ושווים פחות, יש חיבור אחד של עולם פיסי, של תדרים ואנרגיה, ואור גדול שעוטף את הכל ומוביל אותנו נטולי קְדוּשה אל הפרק הבא