ערב

דמדומי ערב, מראות של יום שנסגר אט אט. אנשים חזרו אל משפחתם עסוקים בדלת אמות בית, ציפורים נאספו כבר אל קינם ופרחים שאיבדו את השמש מתכוננים ללכת לישון. אור נמלט מפנה מקום לשקט יחסי המכסה את הארץ.
היום נאסף אל עצמו, מקפל את מסך המעשים והמחשבות שלי, מכין אותי לרגעים שלווים עם נשימות משחררות. כותבת את עצמי מתוך אהבה למשמעות שמצאתי, מביטה אל אור נעלם לאיטו, רגע ארוך של שקט, נאלמת, מתפעמת, לפני שמתמסרת לעולם אחר, הוא עולם החלומות

Attached

Truth, it is tethered to my heart pulling me down to places I don't want to see when I look at you.
Words, they don't mean anything without the truth tethered to reality and to my exploring yet demanding mind.
I built a castle of imaginary scenarios to keep the queen of forgiveness happy and free to roam the realm of evolving souls.
The moment is endless as I silently observe the horizon, truth is sailing away, tethered to words that were said but had no weight to pull me back up from places I don't want to think about.
I return to that castle, I sit on that throne, I forgive myself for feeling disappointed as I invite into my heart truth seeking thoughts.

הפסח שלי

את חירותי פגשתי רגע אחרי שטרקתי דלת על שנות ילדות אשר כבלו את כל כולי אל מסגרת אותה לא בחרתי, אל עריצות של שלטון זר. מארץ מצרים יצאתי בראש מורם, פניי קדימה אל הלא נודע. זכרונות מלווים אותי לתוך מדבר שאין לו סוף, ומתוך שקט של שממה החילותי לחקור את מהותי ואת הזיקה שלי אל הכלל ואל מה שאני עוד לא יודעת. ועמוד הענן אשר הלך מלפני הראה לי את הדרך, כיד מכוונת הוא  הביטחון העצמי, מצביע אל עבר האופק כאומר: "המשיכי נא בזאת הדרך, כל צעד ושעל מקרב אותך יותר אל עצמך". הקשבתי לעצמי, או שמא היה זה קול משמים: "אל תתבונני אל מה שמאחורייך, מרכבות הרודפים הן רק בראשך". וברבות הימים עת הגיעני אל מחוז חפץ, אחר מסע אל תוך עצמי, ראיתי כי טובה הארץ המובטחת, מעיינות בה של ידע ועץ הדעת טוב הוא ולא רע. את חרותי אני חוגגת, כל יום מחדש, ומכל רגע שנולד. מעבדות של חוסר ישע הגעתי אל  חופש המחקר, חופש הבחירה. וכמו באביב אני משגשגת, מודה על היותי, ומחייכת אל השמש השוכנת בליבי, המפיצה אור והמאפשרת את קיומי

Open heart surgery

As it was exposed, I reached inside, I pulled you out and glued together the gap I had between what I felt and reality, leaving you behind as a token of once hopeful yet misguided experience. My heart has no room for disappointments, I did realize expectations are a dangerous game. And you, a lost soul, were the last to enter into my my emotional world bearing the gift of empty promises and hollow words.
I sent a smile to heal my scarred heart, I told myself that despite the pain, there always will be infinite love to share with good souls in this infinite cosmic adventure I call life, every moment of it.

In the darkness

And in the darkness she saw herself, and everything she imagined was there to observe. The young soul stared deep into the abyss, pictures of truth were flashing, the past and also what she hoped for made her strong. Monsters that existed only in her mind looked back at a brave face, changing form into birds, flying away. The light of her existence was piercing through the darkness of exploration, paving a road she walks on to this day, singing to herself:
 "I am what I am, no one can change me
   I am the heart, I am the soul, I'm in the flesh
   I am the image I choose.
   I love the life I live
    No one can tell me how to do it better,
    I am the one I chose to be".

הגשמה עצמית

תאמיני בעצמך, אחרי שלמדת להכיר אותך. תדעי את עולמך, פירות המחקר הם החוזק שלך. תלמדי מתוך התנסויות, גם של אחרים. תפקפקי עד שתהיי בטוחה. תהססי עד שתמצאי את האומץ בתוכך. תתבונני באור קיומך, תבחני את מידת האושר. תחשבי ותעשי כי את יכולה, טעויות הן מבחן לסבלנות. תבחרי את מה שמתאים לך, תצעדי עם מי שעוזר לך לצמוח. תבררי את המוץ מהחיטה.  

 ובעת התעוררות של בוקר, תחייכי. זאת את עם כל מה שאת יצרת עד כה, ומה שאת עוד מסוגלת. תאהבי את מה שתראי במראה ותמשיכי ללכת, הלאה, לעבר הרפתקה נוספת

על פרשת דרכים

על פרשת דרכים כאן, הנה אני ניצבת

מחפשת עוד סימן, לאיזה כיוון ללכת

לא יודעת מה לחשוב, כל אפשרות לי קורצת

מה שפעם היה טוב, כאב השאיר וצלקת 

על פרשת דרכים כאן, עוד  התחלה, עוד דלת

מה שהיה אי-כבר מזמן, טעות היא שלא חוזרת

לא יודעת מה לחשוב, כל אפשרות לי קורצת

מה שפעם היה טוב, כאב השאיר וצלקת

על פרשת דרכים כאן, אני אל עצמי מחייכת

רגע שעבר הוא רגע ישן, נידף הוא כעלה בשלכת

 לא יודעת מה לחשוב, כל אפשרות לי קורצת

מה שפעם היה טוב, כאב השאיר וצלקת 

על פרשת דרכים כאן, אומץ אני אוזרת

מסע מתחיל בצעד קטן, אל אופק מבטיח אני נמשכת 

לא יודעת מה לחשוב, זאת רוח שאת גבי דוחפת

מה שפעם היה טוב, מאחורי אשאיר למזכרת