את חירותי פגשתי רגע אחרי שטרקתי דלת על שנות ילדות אשר כבלו את כל כולי אל מסגרת אותה לא בחרתי, אל עריצות של שלטון זר. מארץ מצרים יצאתי בראש מורם, פניי קדימה אל הלא נודע. זכרונות מלווים אותי לתוך מדבר שאין לו סוף, ומתוך שקט של שממה החילותי לחקור את מהותי ואת הזיקה שלי אל הכלל ואל מה שאני עוד לא יודעת. ועמוד הענן אשר הלך מלפני הראה לי את הדרך, כיד מכוונת הוא הביטחון העצמי, מצביע אל עבר האופק כאומר: "המשיכי נא בזאת הדרך, כל צעד ושעל מקרב אותך יותר אל עצמך". הקשבתי לעצמי, או שמא היה זה קול משמים: "אל תתבונני אל מה שמאחורייך, מרכבות הרודפים הן רק בראשך". וברבות הימים עת הגיעני אל מחוז חפץ, אחר מסע אל תוך עצמי, ראיתי כי טובה הארץ המובטחת, מעיינות בה של ידע ועץ הדעת טוב הוא ולא רע. את חרותי אני חוגגת, כל יום מחדש, ומכל רגע שנולד. מעבדות של חוסר ישע הגעתי אל חופש המחקר, חופש הבחירה. וכמו באביב אני משגשגת, מודה על היותי, ומחייכת אל השמש השוכנת בליבי, המפיצה אור והמאפשרת את קיומי
No comments:
Post a Comment