דמדומי ערב, מראות של יום שנסגר אט אט. אנשים חזרו אל משפחתם עסוקים בדלת אמות בית, ציפורים נאספו כבר אל קינם ופרחים שאיבדו את השמש מתכוננים ללכת לישון. אור נמלט מפנה מקום לשקט יחסי המכסה את הארץ.
היום נאסף אל עצמו, מקפל את מסך המעשים והמחשבות שלי, מכין אותי לרגעים שלווים עם נשימות משחררות. כותבת את עצמי מתוך אהבה למשמעות שמצאתי, מביטה אל אור נעלם לאיטו, רגע ארוך של שקט, נאלמת, מתפעמת, לפני שמתמסרת לעולם אחר, הוא עולם החלומות
No comments:
Post a Comment