דף ראשון מתחיל בזה הרגע, הווה של הבנה שלמה, ומכאן חוזרת אחורה כותבת את הזמן שחלף. היום התחיל אתמול, כשהלילה לא הסתדר לי, רעשים שחדרו לחלום השאירו אותי בוהה לתוך החושך, עייפות לא מנעה מבעדי להמשיך הלאה, מוצאת עצמי כותבת, ומתוך חוויה משתפת את מה שכבר קיים אצלי כקשר בל יפרד: העולם כולו, ומה שמעבר למה שהוא רק פיסי.
עיניי רואות, מתרגמות מציאות, מחשבותיי מעצבות ומקשטות את התמונה. יוצרת דימויים, בונה עוצמה מוצאת השראה, ומכאן בזה הרגע מתחילה את זה הדף
אני כאן לא כתוצאה אלא כעוד צעד בדרך, לו ידעתי מה אני מחפשת, הייתי יודעת מה המטרה, האם היא בכלל קיימת? כל נשימה משמע אני חיה, זאת ההגדרה, אך היא לא מספיקה. נותנת משמעות לעצם קיומי, לא מעל ולא מתחת, אין קדושה ואין חולין. החוויה פשוטה היא, להגדיר במדוייק, כל נים ונים בי, כל נימה של מילה שמתחברת לעוד מילה. בוררת מה ששומעת, לפעמים חשופה והיום כך רצתה חולשתי, מתגוננת, מתוך עירבוביה של דמיונות, מחפשת קרקע יציבה. אני כי אמרתי "אני", זאת המראה שמתרגמת, ברגע של איחוד יש זרימה רציפה של תמונות כמו בסרט, והסך של הכל: יוצרת מופלאות מתוך אהבה עצמית
אהבה מגיעה מתוך רצון לחיבור אל עצמנו, אל מה שמסביבנו והיא פועלת בשלמות מתוך הכרה, היא העוגן שלנו למהות שנותנת כוח, בלי שיפוטיות, בלי גבולות ועם צורך לשתף. "אהבה" זאת מילה אך היא ריקה ללא נתינת תוכן, ללא כוונה היא לא תחזיק מעמד. אהבתי את כולם ואת הכל, אני עוד זוכרת, כילדה, כן, הייתי תמימה, זה גרם לי לאושר, תחושה חובקת עולם שלא תסולא מפז. היום אני בוחרת מה שמתאים לי, כבר לא מאמינה לכל הבטחה, מקשיבה ברוב קשב לשפת הגוף, למילים ולמה שמאחוריהן, נסיון כהתנסות יש בי מספר צלקות להוכיח, חוכמה לא מספיקה, זהירות תמיד עוזרת. לומדת וממשיכה הלאה. המפתח להגשמה היא ההתבוננות שיוצרת רגישות כמו תדרים, כמו גלי רדיו, קולטת ומתוך תשומת לב בונה לי מה שהרגע מציב עבורי, את שלמות החוויה, מפתחת תודעה
האביב הגיע, ופרחים צצים כאן אצלי בחצר, הם יפים מבלי שידעו זאת, משתוקקים אל השמש שבלעדיה אין חיים על פני האדמה, והכל קורה צעד אחר צעד, כי טבע לא עוצר לחשוב, יש בו מנגנון, יש בו חוכמה. אני מעריכה את מה שקיים בזה הרגע, ומקווה שהלילה הזה יעבור עלי בשלווה
No comments:
Post a Comment