אני הרבה דברים בתוכי הזרוקים בעירבוביה. רגשות לא פתורים, זכרונות שהפכו לתמונות של עכשיו. אני כאן בזה הרגע, עיניי נישאות למרחק, התקווה מחברת בי חלקים רעועים, והעבר כמו צל רודף, צעד אחד מאחוריי. אני נשברת לפעמים, הדי רסיסיי משמרים אותי ערה, תוהה, מתכוננת. אני קצת יודעת למה ומאלתרת את השאר. אני סך כל חוויותיי, שיעורים כואבים, דפים של ספר שאני עוד כותבת. אני שמש חמה, וברגע של ספק, קרחון מתכונן לניגוח. אני ענן מאיים, ואני פתיתי שלג הנמסים על מציאות מחוייכת. העולם בי מביט ושותק, כמו מנסה לפענח זאת החידה הלא פשוטה, אני פורשת ידיי לצדדים, הנני עולם! תקרא בי את זה הרגע. אני הרבה קשרים שהתפתלו בי, רשמים של אנשים שפגשתי, צלקות שהפכו לשיעורים, ויתורים, סליחות ומה שעוד, ושכחתי. אני הרבה דברים בתוכי, אני זאת יודעת, יופיי בהבנותיי, חוכמה שנולדה מתוך חוויה. זאת אני, בזה הרגע, לא רוצה, גם לא מצפה, זורקת קצה חוט על הדרך, וממשיכה במלאכה
No comments:
Post a Comment