בראשית ועוד שנתיים, לבדי מוקפת בעולם לא ברור ואדם לא מחבק. מסביבי אור, קולות ותנועה רצופה שמסתירה כוונות. עץ כמשענת לגב, אני צופה, לא מתערבת, הכל קורה מאליו ואני ממשיכה כי הדרך מסקרנת. הימים שחלפו, והמה מפגשים של ילדה עם קסמים, עם דמיונות, ותשובות לשאלות שלא שאלתי. מחזות שיצרתי ורק בהן היתה שלמות שלווה, מצאתי בי ובעולם רק טוב, והגיבורה, היא נסיכה שאוהבת את כולם, כי יכולתי. וחלפו עוד לילות והבלי הבוקר את פני קידמו, שלשלאות מחשקות עולם, קווים מתנצחים של מילים שחודרות ומעשים עם כוונה, ללא חיוך, רק בשביל לפגוע
בראשית, כי הגעתי, והשאר בחירה עם כל מה שיש לי כי לומדים ממה שהיה, והיום כל מה שאני ומה שנותנת אלי להגיע: אור, קולות ותנועה רצופה, כי אני כבר לא שם, כבר לא לבד, אני חלק מהעולם, אני כבר מכירה את זאת הילדה, מחיתי את דמעותיה, ניקיתי שכבות של מועקה. על זאת הדרך אני בוטחת בצעד, מתוך הכרות בניתי כוח, להמשיך, למרות הכל
No comments:
Post a Comment