החושך אל חדרי הגיע, מכסה ברוגע את נשמתי העייפה. בערבו של יום, כשהכל שקט ובחוץ עצים מתמזגים עם שמים, כמו עולם ומלואו עוצרים נשימתם, ורק טיפטוף הגשם מנגן לדשא את מזמורו. ברגע אחד ארוך שבין הרגעים אני ערה, עוד מהרהרת על מילים ומושגים על מחשבות ומעשים. אם נחליט אז הכל יהיה פשוט, אני כך אומרת, מסבירה את עצמי בפרטי פרטים. הנה שנים חלפו ולא איבדתי ממהותי, וגם אם אחרים אותי לא מבינים, דעו: לא השתנתי! ערכי חיים שניבנו בשקידה מתוך התבוננות, נטועים בי כחלק מהדרך בה אני רואה את יישותי. מעצבת בעט קסומה את הערך העצמי. אני גאה כי אני יודעת: עברתי דרך חתחתים, עמלתי על מנת לכתוב זה הספר, קורות חיי כטיול לתוך תהום שהסוף לא נראה בה עדיין, ובמעופי לעבר האי-ודאות החושך הסמיך לא מפחיד, בניתי לי כנפיים מביטחון עצמי. יופי הלילה מתובל במסתורין וכל מה שנרצה לראות בו יהיה קיים אם נדמיין. עוד קמעא אתן לחושך אותי לקחת למחוזות עלומים, לחלומות מוזרים ולבוקר של יום מבטיח טובות
No comments:
Post a Comment