גוף ורוח

ובתוך הגוף הפיסי הזה שוכנת תחושה, חיה בו בשלום הרגשה, ועוד אחת. מתוך עולם שניתן לגעת בו צומחת חוויה ומהי אם לא יד שיודעת שהיא כותבת, יד ועוד אחת שמחבקות עוד קשר שנרקם. עיניים שצופות, סופגות אליהן סיפור שנכתב, וריח הגשם שמעורר זכרונות, ומילים שנכתבות המסבירות התנסות של רוח שלובה בחומר.

And within this physical body lies a sensation, a feeling living in peace and one more. From a world that can be touched, there is an experience, and what is it if not a hand that knows that it is writing, a hand, and another one that hug another connection of the souls. Eyes that are watching, absorbing a written story, the smell of rain triggers memories, and written words that explain an experience of the spirit entangled with the material.

Toxic people, forum comment

No One is toxic. I try to refrain from using words that have a certain meaning that when you think about it, too strong and not accurate by their definition and do not apply to certain situations.
To suggest someone is toxic is to say they have toxins in them, which can be behavioral traits, that can affect others by influence inflicting them with that toxicity, when the more accurate way to look at it is to explain what we're talking about in here and find better words to describe this whole topic.
In our journey to discover self and be the best we can we meet people that are on our path of exploration. Family, friends and people we know in different levels of relationships. We influence others and we let ourselves be influenced. In the life we choose we to live we focus on what helps us grow, and we take responsibility to how we run our life. How we react to what happens to us, and we let people treat us as well. If we have self confidence, if we know ourselves good enough, that strength will allow us to observe
and decide what to think and do. People connect to us in different ways from what and how they are, their needs, their mindset, their emotional world and moral world. We in return try to understand and figure out what we do with what is presented to us, if we care enough we will get involved, even if it's not good/positive behavior. People can be confused, not realizing self, not trusting, hurt, not knowing where you are in your life journey, playing games on you to see how you react, and not being completely honest with themselves. And you gotta look at it and decide what to do. Especially when it comes to family. The choice is there, to let them know how their behavior affects you, and wonder why they do what they do. If you care, you will invest time and effort in trying to fix what you think can be fixed. Otherwise, if you feel it doesn't help them or you, focus on what makes you happy and help you grow. This whole planet is a huge family of human beings in different levels of relationships/connections. We need to realize ourselves and first, then we can thrive to influence others with our wisdom, and those who are not there yet, they are not toxic, they have issues they need to solve with themselves, it is their journey to explore, you just walk on a different path.

שוקת שבורה

רציתי כל-כך שזה יעבוד, הכנתי עצמי לרגע הזה, כל רגע שחלף. הרגע שהוא עכשיו הביט בי בעצב נאסף לעוד רגעי אכזבה. הבנתי, זה לא הכל מה שרציתי, כי כך חזיתי, כי כך צמחתי להיות, הרי אני ודרכי הן אחת, תודעה בתנועה תוהה על העדר יושרה ומה הכוונה. ניצבת בפני שוקת שבורה, זה אותו המשבר, אותם המים החסרים, תחושת ההחמצה הגדולה. במסע האנושי המשותף מי שאוחז באמת ממשיך הלאה, משאיר מאחוריו דמויות מעורפלות, תועות בדרכן, נמוגות לתוך העבר. החזון כמו הכנות ישאר כרעיון מבורך, הדרך תתפתל,  היא אף פעם לא היתה קלה, אל הרגע הבא אני צועדת, כמו תמיד, מאמינה בעצמי ובכוחותיי...שוב, ובעיקר לבד.    

קְדוֹשה, אני לא

אני לא יותר מאשר מה שאני, לא הזייה של אחרים, גם לא אשליה, אני לא מעניקה משמעות יתר לְמה  שגיליתי על עצמי עד כֹּה, אני לא קְדוֹשה 

אני סך כל חוויותיי, שיעורים והבנה, רואה את המציאות נְכוֹחה,  בשעת חישוב הנפש אני כנה ומליצת יושר, לא מחפשת לשבת על כס מְלוּכה 

 מאמינה בעצמי, לא מקדשת דבר, החיים הם מה שחושבים ומה שעושים איתם, עם כל הזכרונות והלקחים, החיים הם תמיד עכשיו
אין לי חשיבות מעל ומעבר, מה שתלמדו ממני זה רווח, וממה שאלמד מכם אצמח. החיים זה תן-וקח, יד רוחצת יד, שילוב והשפעה, חיוך ולטיפה, עידוד ותמיכה, וברגע אחד של קיום אין שווים יותר ושווים פחות, יש חיבור אחד של עולם פיסי, של תדרים ואנרגיה, ואור גדול שעוטף את הכל ומוביל אותנו נטולי קְדוּשה אל הפרק הבא 
  

Consciousness

Consciousness, what is it and what it means to us, human beings.
I've been asked in a web forum how do I explain something that is an abstract, something that is an idea, a word so many use but not all understand what it means.
This is my explanation to what Consciousness is for me, as it comes from years of practicing it and I'll try to simplify it, I hope I'll stick to this notion, and if you have questions please add them in the comments section below.
Consciousness is the knowledge of what I am . Contrary to awareness that it is knowing that I am, it's a step up in our development as there are levels of recognizing self and dealing with life situation s accordingly. Consciousness is about experiencing life, every moment of it, it's self-exploration created using our inner authority that was formed by life values that were shaped as a result of observing and analyzing reality that consists of who I am and the world around me. Consciousness is freedom, because the ability to study is always there and is not limited by the researcher's mind, the possibilities are infinite. Self-development that comes from within the inner authority intensifies the ability to cope with what the world holds for us, it certainly helps develop self-confidence and self-image which make us strong in our ability to fulfill ourselves.
When we break everything down to the basics we can explain from our experience, the terms we use have meaning, same thing we are looking for when walking on our life path. Consciousness helps giving the meaning that is right for us.

דוברובניק

עיר עתיקה, רצפת אבן מלוטשת, חומות מלאות הוד, קירות מעוטרים עדינים מרהיבים לעין בוחנת. הסטוריה שקטה מביטה מכל עבר מתמזגת עם העכשיו ברגע ארוך הנמתח כנצח. מנגינת אנשים פוסעים עולה מרצפת אבן מבהיקה מקרני שמש, משתאים הם לנוכח תפארתה של עיר עתיקה המוקפת בהרים ירוקים, שמים תכולים וענן נושק מגדל המשקיף על רחוב שליו שוקק אדם.

מדרגות יורדות אל עבר גגות אדומים, בתים פרושים על מדרון של הר, תריסים פתוחים אל אור של שמש, סמטא צרה נפתחת לעוד סמטא צרה המובילה לחוף ים רגוע של גלים מרצדים ברוח, ואני שם בעיני רוחי, כמעט נוגעת בחומות מלאות הוד, כמעט פוסעת על אבנים מבהיקות, משרטטת בקולמוס משאלה חוויה של עיר עתיקה, קסומה ומלבבת.   

Frenchie, my love.

A tear of sadness escaped my eye, rolled down my cheek, dropped quietly to the ground. Holding memories of friendship and love it shined, as sun embraced it the tear continued to roll. Deep down into the earth it went, through darkness and uncertainty it run then finally stopped. From all directions came holding shards of light, little creatures of magic, gathering around. They gently touched the tear with their magical hand, the place suddenly was filled with bright light and hope, and through eternity a voice was heard: "We never really die, you know, we always live in the heart and mind of those we loved"

סופה שקטה

סופה שקטה, לתומה כך עברה, דפי ספר תלשה, קורות חיי פזורים לכל עבר, חשופים לחסדי זרים

 חלומות לא ברורים נפקחים אל בקרים טומני סוד, החזון מתפוגג לתוך ימים נמתחים ארוכים וקרים

סימני שאלה מתאגדים, מביטות עיניים אל אופק רחוק, שמים מכוסים בעננים  נפגשים במים אחרים
 באבחת כנף לא נראית רוח הזמן חלפה, ליטפה, העירה, הזכירה רגעים לא נעימים של מילים ופנים מנוכרים
ואני עומדת נטועה למציאות כעץ עתיק השואף עוד אל השמש, שבעת ימים והרפתקאות. ענפיי ארוכים, נשלחים לעבר סופה שקטה, כותבים עוד דפים בספר חיים שקורים מוזרים אך מוכרים 

Calrify change

"You don't start over, you continue but with a different way of looking at things", I told her.
She stared back at me from the mirror: "Would you change anything as a result?" She asked.
 "I would re-focus on my journey, and use life circumstances to grow even more. It's called evolving, it is not a change".
"Will you have the strength to walk on that path alone?" She asked me.
 "I always have, people I met left impressions, they left me with a lesson learned. their path crossed mine but they were heading elsewhere. My strength comes from the knowledge that derives  from self realization. Strength is self confidence, it's self esteem that feeds of honesty".
"I'm amazed of how peaceful the moment is, like nothing else exists right now that could spoil your mood".
"It's what I want it to be now. Later will be reshaped by the way I perceive reality, and based on my newly discovered insights, I might continue not knowing what's next but won't afraid to meet my tomorrow" .
 "We don't start over, we keep on going carrying everything that we are into the next moment". She said, that face in the mirror.
"Yes! " I told myself. "We learn and we grow, that's what we do"

Be specific

There's no a bit of love, not such a thing of tons of love.
You either love, or you don't.
There's no partial truth, there's not extra of it.
You either tell the truth, or you don't.
There's no life that is outside yourself, there's also no duality.
You either accept that life is what you are, or you don't know what you're talking about.
There's not such a thing self love without knowing self, and it's impossible to love others without knowing them.
Using the word "Love" does not make it happen, no matter how many times you repeat it. A lie does not become truth just because you think so.
In a world where we suppose to communicate to the best of our ability in order to be considered good human beings we need to be accurate with our words, and we need to be honest about it all. Accuracy can be achieved by talking from experience, from learning as well.
by itself, wanting to be with someone does not make relationship work, it is just the beginning.
Painting a picture that has one layer of pretty paint that hides behind it layers of deceit does not make imagination a reality.
There can be no love where lies reside, there can be no growth where honesty does not prevail.
Friendship is when we agree to use each other, if you're taking advantage of someone, you're not a friend.
Knowing people weaknesses makes you strong only when you're there to help them, when you're benefiting from their inability to cope with their problems, you become another obstacle in their way to realize themselves.
Being free is always from something. If you're operating from outer authority, you're a slave.
Self fulfilment is not self realization. Enjoying self is momentary, discovering self is a lifelong journey. You can not get lost in shallow waters, realizing self requires diving deep into our soul, exploring every hidden place we find when we shine the light of our existence upon it.
People that don't know what love is, because they don't know themselves, people that lie, that take advantage of you, people that are hiding behind walls of deception, those people cannot and will not teach you how to be better you.
There you are, stripped from what matters the most, standing there in the corner of gloomy reality, between Stubbornness Ave and Careless Boulevard selling your soul in pieces just to enjoy a brief moment of recognition from those who are not your friends.

Past

I closed my eyes and went back in time, images in my head manifested to reality experienced. Living in the past is possible, but only when we think of it. I saw what I was that made me what I am, and I thanked my younger self for never giving up, never losing myself to anything, staying strong and honest despite the obstacles on my path. I know I made mistakes, those became my most cherished lessons. My journey is always me heading forward but without the strength of knowing my past and revisiting it, I wouldn't be able to have a complete perfect moment, right now.

Insightful

Life is writing itself, every moment I observe and absorb impressions.
This book is as intriguing as the next picture drawn by words that are born of wisdom that comes from experience. 

You sold your soul

And the devil walked into your life through an open door
You welcomed him, like you welcome everybody.
He smiled, nodded with his head, asked if you could give him a moment of your time and also a glass of hot water.
You invited him to stay and said there's also room in your heart, after a long time it has been vacant, you said emotions are overrated.
He said he's got an offer to make, he's been watching you, saw your struggles, your weaknesses, he thought you might be interested.
He explained to you that you are nothing but an empty shell, he liked it, and added that you deserve to enjoy your life, more than the usual.
You agreed to hear him out, and then later decide what suits you accordingly, you knew it was only you that mattered, you were focused, and it turned out to be a short discussion.
The devil put the agreement in writing, used for that purpose a quill pen, the ink was fresh and flashing brightly with red color.
You read the scroll from top to bottom, you asked what if something will change down the road, he said no ifs and no buts, it's a non negotiable agreement, you'll have to live with the circumstances.
You did not take the time to think, you thought that devil was a nice person to even give you attention. You signed your soul away, and in exchange, he gave you a role in a big show of self fulfilment.
You gave up on your values, those you talked so much about with a sparkle in your eyes, you became a willing slave to every moment that gave you instant gratification.
The devil then disappeared back into the void, he got what he wanted, leaving you with a brand new meaning to life, some certainty and pride, soon after that you started to smell of alienation.
You erected around you a tall wall of lies and stories that sound pretty. You protect your new life style, insisting it's something that was meant to be, making your confusion into the new reality.
The devil is long gone, and so are your chances. You don't need to be a bad person to go down a dark path, just play as a soulless man in a phony show, stubbornly insists that shallow waters are deeper than the ocean.

I know nothing

I know nothing.
It's been part of my life since I was born, there was nothing I could do about that situation, and since I could, indeed I did nothing. I still do nothing, old habit.
I was asked, more than once by concerned souls, what was wrong with me to which I replied: "Nothing was wrong" and I felt bad about it because, how can nothing be wrong, or right, since when non existence has any moral values.
I know nothing.
Nothing exists in a vacuum. In case anyone was wondering about it. You can find nothing minding its own business inside a vacuum, so if you use a vacuum cleaner you might find nothing, and it's going to be clean.
I know nothing.
I've been told by self respecting individuals that I mean nothing to them. No harm no fowl. Actually, they said nothing meaningful, and if it has meaning, it's already something, so maybe I did mean a bit to them after all.
I know nothing.
But I also know something, and these two shall never meet, just like matter and anti matter should never meet as they will annihilate everything around them.
I know nothing.
I know that right now nothing happens, and that we cannot predict what happens next, but right now we got nothing, and it's quite the achievement, as how can you have something that's it's not?

חייבת לדעת

 חייבת לדעת
האם עיניי רואות נכוחה, האם האור המשתקף מאגל טל בכלל קיים
אני חייבת לדעת
האם אוזניי שומעות תכונה, האם קלטתי את קול שיברם של גלי הים
אני חייבת לדעת
האם מילותיי יוצאות מפי כהלכה, האם רעיונותיי אכן מעצבים עולם
אני חייבת לדעת
האם זה גופי הפועל כמכונה, האם העץ המתנועע ברוח יודע שהוא מושלם
אני חייבת לדעת
כי כשאני פוקחת את עיניי, המציאות שהכרתי אתמול הפכה למנוכרת
אוזניי קולטות מילים, משמעותן בהינף לשון הפכה לאחרת
ידיי נוגעות באויר, מגששות אחר האמת, היתה יפה, כעת היא מעורערת
זה רק דמיון, הכל שם מתרחש, זאת אשליה, זה רק משחק, כך לעצמי אני אומרת
אני אתעורר מחר והזריחה תשכיח ממני את דמותך כפי שבראשי הייתי מציירת
מהבלבול אצא בכוחותיי, חוסר הודאות ישאר מאחוריי, אצעד עד אין-קץ על הדרך המוארת
לא ארצה ממך עוד דבר
לא אוסיף למה שנאמר
אחכה עד שאדע
מה טיבה של זו האגדה
ואיך היא למציאות היא מתחברת

יפה לי האפור

בחוץ ענני חורף, האביב מסתתר מהגשם בפינה, מחכה הוא עד יעבור זעם, עד תצא השמש ממחבואה
 ברגעי שקט של אור מצומצם, אמת קיומי עומדת חשופה, קודרת, מהרהרת אני האם זה צל שנפל, או  שמא איבדתי עוד שכבה של  סבלנות, מחכה לצעד הבא
אפור הוא מקום באמצע, בין מה כן ומה לא ראוי לעשות, ואתה עד לאופל  הרחקת, לובן כנפיים שייך למלאכים, ואתה כבר לא, זאת עוד אשליה שנחשפה
המציאות היא האמת היחידה, השמש קיימת, גם אם לא רואים אותה. ענני חורף באמצע אביב מכסים שמיים, מרחיקים מאופק ומגיעים עד קצה ההבנה
אגדות נכתבות בחושך, מתחת למעטה של חיוכים, נתפר עוד סיפור חדש. הכל שם רוקם עור וגידים, הכל שמח, זה אך ורק רצון שמביע עצמו, זה מימוש עצמי, זאת לא הגשמה
בחוץ ענני חורף, אצלי יש שמש מאירה, מסבירה, והחורף, הוא רק זמני, זה רק גשם שיורד באביב מבולבל

Coming from the pain

When I feel like my heart is broken, but it's not, it holds sadness of disappointment waiting to be released,
When I feel betrayed by self claiming truth seekers, and it turns out, it was no accidental confusion, lies were masquerading again,
When I feel that I'm strong, that I can withstand winds of uncertainty, and it's just yesterday all over again,
When I feel impatient, and it's not time tricking me, these are lessons already learned, knocking on my door again,
When I feel that I know where I'm heading next, but all the roads covered in impenetrable heavy mysterious mist,
When I feel that I'm being demanding, searching for answers to replace fears and wild guesses, but get excuses instead,
When I feel the pain of relating my existence to the whole world, but find myself alone again, scraping self confidence from walls protecting my core,
When I feel...
I know where I'm coming from, I know that pain, I hold it, I let it stay for awhile, and then I let it go with a sigh of relief, making room in my soul for another long moment of hope, it's strength that comes from realizing self, it's every positive thing I am making my life to be, after all

new moment

Breathe in a new moment.
Breathe out what stops you from enjoying that moment.
Repeat till there's nothing but serene acceptance.

ערב

דמדומי ערב, מראות של יום שנסגר אט אט. אנשים חזרו אל משפחתם עסוקים בדלת אמות בית, ציפורים נאספו כבר אל קינם ופרחים שאיבדו את השמש מתכוננים ללכת לישון. אור נמלט מפנה מקום לשקט יחסי המכסה את הארץ.
היום נאסף אל עצמו, מקפל את מסך המעשים והמחשבות שלי, מכין אותי לרגעים שלווים עם נשימות משחררות. כותבת את עצמי מתוך אהבה למשמעות שמצאתי, מביטה אל אור נעלם לאיטו, רגע ארוך של שקט, נאלמת, מתפעמת, לפני שמתמסרת לעולם אחר, הוא עולם החלומות

Attached

Truth, it is tethered to my heart pulling me down to places I don't want to see when I look at you.
Words, they don't mean anything without the truth tethered to reality and to my exploring yet demanding mind.
I built a castle of imaginary scenarios to keep the queen of forgiveness happy and free to roam the realm of evolving souls.
The moment is endless as I silently observe the horizon, truth is sailing away, tethered to words that were said but had no weight to pull me back up from places I don't want to think about.
I return to that castle, I sit on that throne, I forgive myself for feeling disappointed as I invite into my heart truth seeking thoughts.

הפסח שלי

את חירותי פגשתי רגע אחרי שטרקתי דלת על שנות ילדות אשר כבלו את כל כולי אל מסגרת אותה לא בחרתי, אל עריצות של שלטון זר. מארץ מצרים יצאתי בראש מורם, פניי קדימה אל הלא נודע. זכרונות מלווים אותי לתוך מדבר שאין לו סוף, ומתוך שקט של שממה החילותי לחקור את מהותי ואת הזיקה שלי אל הכלל ואל מה שאני עוד לא יודעת. ועמוד הענן אשר הלך מלפני הראה לי את הדרך, כיד מכוונת הוא  הביטחון העצמי, מצביע אל עבר האופק כאומר: "המשיכי נא בזאת הדרך, כל צעד ושעל מקרב אותך יותר אל עצמך". הקשבתי לעצמי, או שמא היה זה קול משמים: "אל תתבונני אל מה שמאחורייך, מרכבות הרודפים הן רק בראשך". וברבות הימים עת הגיעני אל מחוז חפץ, אחר מסע אל תוך עצמי, ראיתי כי טובה הארץ המובטחת, מעיינות בה של ידע ועץ הדעת טוב הוא ולא רע. את חרותי אני חוגגת, כל יום מחדש, ומכל רגע שנולד. מעבדות של חוסר ישע הגעתי אל  חופש המחקר, חופש הבחירה. וכמו באביב אני משגשגת, מודה על היותי, ומחייכת אל השמש השוכנת בליבי, המפיצה אור והמאפשרת את קיומי

Open heart surgery

As it was exposed, I reached inside, I pulled you out and glued together the gap I had between what I felt and reality, leaving you behind as a token of once hopeful yet misguided experience. My heart has no room for disappointments, I did realize expectations are a dangerous game. And you, a lost soul, were the last to enter into my my emotional world bearing the gift of empty promises and hollow words.
I sent a smile to heal my scarred heart, I told myself that despite the pain, there always will be infinite love to share with good souls in this infinite cosmic adventure I call life, every moment of it.

In the darkness

And in the darkness she saw herself, and everything she imagined was there to observe. The young soul stared deep into the abyss, pictures of truth were flashing, the past and also what she hoped for made her strong. Monsters that existed only in her mind looked back at a brave face, changing form into birds, flying away. The light of her existence was piercing through the darkness of exploration, paving a road she walks on to this day, singing to herself:
 "I am what I am, no one can change me
   I am the heart, I am the soul, I'm in the flesh
   I am the image I choose.
   I love the life I live
    No one can tell me how to do it better,
    I am the one I chose to be".

הגשמה עצמית

תאמיני בעצמך, אחרי שלמדת להכיר אותך. תדעי את עולמך, פירות המחקר הם החוזק שלך. תלמדי מתוך התנסויות, גם של אחרים. תפקפקי עד שתהיי בטוחה. תהססי עד שתמצאי את האומץ בתוכך. תתבונני באור קיומך, תבחני את מידת האושר. תחשבי ותעשי כי את יכולה, טעויות הן מבחן לסבלנות. תבחרי את מה שמתאים לך, תצעדי עם מי שעוזר לך לצמוח. תבררי את המוץ מהחיטה.  

 ובעת התעוררות של בוקר, תחייכי. זאת את עם כל מה שאת יצרת עד כה, ומה שאת עוד מסוגלת. תאהבי את מה שתראי במראה ותמשיכי ללכת, הלאה, לעבר הרפתקה נוספת

על פרשת דרכים

על פרשת דרכים כאן, הנה אני ניצבת

מחפשת עוד סימן, לאיזה כיוון ללכת

לא יודעת מה לחשוב, כל אפשרות לי קורצת

מה שפעם היה טוב, כאב השאיר וצלקת 

על פרשת דרכים כאן, עוד  התחלה, עוד דלת

מה שהיה אי-כבר מזמן, טעות היא שלא חוזרת

לא יודעת מה לחשוב, כל אפשרות לי קורצת

מה שפעם היה טוב, כאב השאיר וצלקת

על פרשת דרכים כאן, אני אל עצמי מחייכת

רגע שעבר הוא רגע ישן, נידף הוא כעלה בשלכת

 לא יודעת מה לחשוב, כל אפשרות לי קורצת

מה שפעם היה טוב, כאב השאיר וצלקת 

על פרשת דרכים כאן, אומץ אני אוזרת

מסע מתחיל בצעד קטן, אל אופק מבטיח אני נמשכת 

לא יודעת מה לחשוב, זאת רוח שאת גבי דוחפת

מה שפעם היה טוב, מאחורי אשאיר למזכרת

לילה

החושך אל חדרי הגיע, מכסה ברוגע את נשמתי העייפה. בערבו של יום, כשהכל שקט ובחוץ עצים מתמזגים עם שמים, כמו עולם ומלואו עוצרים נשימתם, ורק טיפטוף הגשם מנגן לדשא את מזמורו. ברגע אחד ארוך שבין הרגעים אני ערה, עוד מהרהרת על מילים ומושגים על מחשבות ומעשים. אם נחליט אז הכל יהיה פשוט, אני כך אומרת, מסבירה את עצמי בפרטי פרטים. הנה שנים חלפו ולא איבדתי  ממהותי, וגם אם אחרים אותי לא מבינים, דעו: לא השתנתי! ערכי חיים שניבנו בשקידה מתוך התבוננות, נטועים בי כחלק מהדרך בה אני רואה את יישותי. מעצבת בעט קסומה את הערך העצמי. אני גאה כי אני יודעת: עברתי דרך חתחתים, עמלתי על מנת לכתוב זה הספר, קורות חיי כטיול לתוך תהום שהסוף לא נראה בה עדיין, ובמעופי לעבר האי-ודאות החושך הסמיך לא מפחיד, בניתי לי כנפיים מביטחון עצמי. יופי הלילה מתובל במסתורין וכל מה שנרצה לראות בו יהיה קיים אם נדמיין. עוד קמעא אתן לחושך אותי לקחת למחוזות עלומים, לחלומות מוזרים ולבוקר של יום מבטיח טובות

זכרון ועכשיו

התעוררתי לבוקר של אביב מבולבל, ריח הרטוב אשר בחוץ מחזיר אותי לימי ילדות. זוכרת שדות ופרדסים שהיו וכבר אינם, שבילי עפר וחמציצים, ובית גדול על גבעה מרהיבה ביופיה. שלוליות בהן קיפצנו, ילדים נטולי דאגה, בדרך לבית הספר, להמולה של בוקר ולתכונה של חצר הומת אדם. ועוד שנים עברו, ויורדת למטע, אותו ריח של רטיבות, עלוות עצים מתנועעת, טבע מחובר. מוודאת שהכל תקין, ושההשקייה לא פועלת בזה היום של גשם, עומדת על הר נישא ונושמת נוף של אגם הכנרת. הייתי תמימה, ראיתי רק טוב, האמנתי לכולם, עד גבול הספק והידיעה. ויתרתי לכולם, עד שלמדתי לכעוס, ומתוך חוסר אונים המשכתי לנדוד, משאירה את הסיבות לתסכול מאחור. מחפשת עוד שקט, עכשיו לא פשוט, מוצאת עצמי מתרפקת על ימי התום שהלכו ללא שוב. שואלת את עצמי: "האם זה מה שייחלת לו, האם תיארת לעצמך?" שולטת על מה שאני בלבד, מתפשרת על השאר. פעם החלטתי מבלי לפקפק, היום שוקלת גורמים, מבלי להחליט. טעויות הן בשביל ללמוד מהן, "טוב", כך אני אומרת, "זאת היתה רק שגיאה, ועוד שגיאה, והנה עוד אחת" כמו  שלמות סדוקה. ומבעד לחלוני יום שהתחיל רטוב מפנה מקום לשמש מחממת, "מה שתחשבי, זה מה שיהיה". מוצאת כוח להמשיך, נאחזת רק בטוב, מחייכת אל העכשיו, סולחת על עיקשות, ומה שלא ניתן לשנות

חיי, דף נוסף.

עוד דף בסיפור חיי נפתח בזה הרגע. מתעוררת עם לב דופק מהר מהרגיל, ששה אלי-יום, או שמא חוסר-ודאות מקדם את פני ביציאה מחדרי? אני זוכרת כשהאמנתי למילים שנאמרו לי כשהייתי ילדה, גם כשלא אהבתי אותן, ובכל זאת, אנשים היו מאז ומעולם חלק מסיפור מופלא שהייתי רוצה שיהיה עבורי, האמנתי, היום קצת פחות, כי למדתי, מילים הן כמו מסיכה, ככל שהיא מזוייפת כך כיעורה של הנפש המסתתרת מאחור. לא מכבירה במילים, אם אפשר והרי ניתן, מעדיפה מעשים, וכך יצאתי לדרך לפני שנים, פרשתי כנפיי מתוך קן בו לא הרגשתי שייכת, לעבר חזון שבניתי במוחי, בו הכל נראה מבטיח. וכך הגעתי באופן מתוזמן לשערי הקיבוץ הראשון, ומשם תוך צבירת ימים של חסד וגם נסיון, הגעתי בסופו של מסע חוקר לקיבוץ אותו בניתי יחד עם חבריי. באמתחתי התנסויות וידע, כבר מחודדת בהשקפת עולם ויודעת עד זה הרגע, כאן ועכשיו, מה מתאים, ומה כבר לא. הקיבוץ שם, אני אותו עזבתי, אנשים שבגדו בעקרונות, נטשו את ערכיהם למען תאוות בצע, המשכתי הלאה. מעולם של התבוננות מלמדת נזרקתי למציאות  מעשית, זה היה מעבר מתמימות להכרה שלא משנה מה קורה, יש לי אותי, בניתי אחריות עצמית. תקופת הצבא היתה התחלה חדשה, בית-ספר מתוך בחירה, ומשם אל העתיד בצעד בוטח, יש לי אותי, וזה הרבה! זוכרת את הפעם הראשונה כשקור חדר אל ליבי, כשנאמר לי כילדה, לא לפתח ציפיות, כי אימי היא לא אימי, לא היו לי בקשות בין כה וכה. זאת היתה פגישתי הראשונה עם הניכור, תחושת הזרות שאינה מניחה לי, ככל שאני יותר ויותר פוגשת באכזבות, על הדרך של בניית עולם משותף, גם היום. ניכור הוא מדיד, הוא חברו הטוב של האדם המרגיש מתוך כנות. אם זה מרגיש לא שייך, אל תלבשי זה הבגד, אם זה מאיים, תתרחקי. זוכרת כילדה, תוהה, אם זה כה פשוט בשבילי, למה לא כולם דבקים בטוב? וכל יום שעבר מאז, וכל רגע שעובר מזכיר, האמת היא מצרך נדיר, החיבור בין האנשים חלוד, חוסר רצון וחוסר הבנה, ובמקום איכפתיות כי אפשר, במקום שימוש הדדי מתוך בחירה, נותר לב קר ומוח לאנשים  שמחשב מה כדאי, למרות הכל 

שמש קידמה פניי, זה החיוך שהתחיל, זאת אופטימיות זהירה. היום מבטיח מה שאני מבטיחה לעצמי. נשימה עמוקה, ועוד אחת מוכנה אל הדרך, מתכוננת, מסננת, מתכננת את השלב הבא

חיי, דף מספר 1

דף ראשון מתחיל בזה הרגע, הווה של הבנה שלמה, ומכאן חוזרת אחורה כותבת את הזמן שחלף. היום התחיל אתמול, כשהלילה לא הסתדר לי, רעשים שחדרו לחלום השאירו אותי בוהה לתוך החושך, עייפות לא מנעה מבעדי להמשיך הלאה, מוצאת עצמי כותבת, ומתוך חוויה משתפת את מה שכבר קיים אצלי כקשר בל יפרד: העולם כולו, ומה שמעבר למה שהוא רק פיסי. 

עיניי רואות, מתרגמות מציאות, מחשבותיי מעצבות ומקשטות את התמונה. יוצרת דימויים, בונה עוצמה מוצאת השראה, ומכאן בזה הרגע מתחילה את זה הדף 

אני כאן לא כתוצאה אלא כעוד צעד בדרך, לו ידעתי מה אני מחפשת, הייתי יודעת מה המטרה, האם היא בכלל קיימת? כל נשימה משמע אני חיה, זאת ההגדרה, אך היא לא מספיקה. נותנת משמעות לעצם קיומי, לא מעל ולא מתחת, אין קדושה ואין חולין. החוויה פשוטה היא, להגדיר במדוייק, כל נים ונים בי, כל נימה של מילה שמתחברת לעוד מילה. בוררת מה ששומעת, לפעמים חשופה והיום כך רצתה חולשתי, מתגוננת, מתוך עירבוביה של דמיונות, מחפשת קרקע יציבה. אני כי אמרתי "אני", זאת המראה שמתרגמת, ברגע של איחוד יש זרימה רציפה של תמונות כמו בסרט, והסך של הכל: יוצרת מופלאות מתוך אהבה עצמית 

אהבה מגיעה מתוך רצון לחיבור אל עצמנו, אל מה שמסביבנו והיא פועלת בשלמות מתוך הכרה, היא העוגן שלנו למהות שנותנת כוח, בלי שיפוטיות, בלי גבולות ועם צורך לשתף. "אהבה" זאת מילה אך היא ריקה ללא נתינת תוכן, ללא כוונה היא לא תחזיק מעמד. אהבתי את כולם ואת הכל, אני עוד זוכרת, כילדה, כן, הייתי תמימה, זה גרם לי לאושר, תחושה חובקת עולם שלא תסולא מפז. היום אני בוחרת מה שמתאים לי, כבר לא מאמינה לכל הבטחה, מקשיבה ברוב קשב לשפת הגוף, למילים ולמה שמאחוריהן, נסיון כהתנסות יש בי מספר צלקות להוכיח, חוכמה לא מספיקה, זהירות תמיד עוזרת. לומדת וממשיכה הלאה. המפתח להגשמה היא ההתבוננות שיוצרת רגישות כמו תדרים, כמו גלי רדיו, קולטת ומתוך תשומת לב בונה לי מה שהרגע מציב עבורי, את שלמות החוויה, מפתחת תודעה 

האביב הגיע, ופרחים צצים כאן אצלי בחצר, הם יפים מבלי שידעו זאת, משתוקקים אל השמש שבלעדיה אין חיים על פני האדמה, והכל קורה צעד אחר צעד, כי טבע לא עוצר לחשוב, יש בו מנגנון, יש בו חוכמה. אני מעריכה את מה שקיים בזה הרגע, ומקווה שהלילה הזה יעבור עלי בשלווה

ברגע אחד

ברגע אחד העולם נעצר, נשיפת אויר, מרגישה הקלה. תוהה למהות, לא משתנה, חוקרת במופלא, מבינה במילים, מגשימה הוויה 

ברגע אחד רחוק אי-שם בעבר, התחוורה לי האמת, כן, זאת אני, כבר לא מוזרה. מול עצמי, במראה, מביטה ומתפעמת, מתחברת, מנציחה תקווה

ברגע אחד של מודעות מול תודעה, אנשים מתבלבלים, מושגים מוחלפים, אהדה היא לא אהבה, כנות היא לא אגדה 

ברגע אחד של אור מודלק בחשיכה, נחשפנו שנינו לאמת, אני כאן אבל כבר רחוקה. מימוש כך אמרתי  הוא לא הגשמה, ממשיכה עם מה שיודעת, לא מוותרת על ערכיי

ברגע אחד של שקט בין הדיבורים, ריחוק מבטים, הבטחות מתנפצות, תירוצים שנבנים ושקרים מתגלים

ברגע אחד של הכרה והבנה, אהבה לא מתפשרת, מוצאת עצמי שוב לבד

זכרון והיום

בראשית ועוד שנתיים, לבדי מוקפת בעולם לא ברור ואדם לא מחבק. מסביבי אור, קולות ותנועה רצופה שמסתירה כוונות. עץ כמשענת לגב, אני צופה, לא מתערבת, הכל קורה מאליו ואני ממשיכה כי הדרך מסקרנת. הימים שחלפו, והמה מפגשים של ילדה עם קסמים, עם דמיונות, ותשובות לשאלות שלא שאלתי. מחזות שיצרתי ורק בהן היתה שלמות שלווה, מצאתי בי ובעולם רק טוב, והגיבורה, היא נסיכה שאוהבת את כולם, כי יכולתי. וחלפו עוד לילות והבלי הבוקר את פני קידמו, שלשלאות מחשקות עולם, קווים מתנצחים של מילים שחודרות ומעשים עם כוונה, ללא חיוך, רק בשביל לפגוע 

בראשית, כי הגעתי, והשאר בחירה עם כל מה שיש לי כי לומדים ממה שהיה, והיום כל מה שאני ומה שנותנת אלי להגיע: אור, קולות ותנועה רצופה, כי אני כבר לא שם, כבר לא לבד, אני חלק מהעולם, אני כבר מכירה את זאת הילדה, מחיתי את דמעותיה, ניקיתי שכבות של מועקה. על זאת הדרך אני בוטחת בצעד, מתוך הכרות בניתי כוח, להמשיך, למרות הכל

זאת אני

אני הרבה דברים בתוכי הזרוקים בעירבוביה. רגשות לא פתורים, זכרונות שהפכו לתמונות של עכשיו. אני כאן בזה הרגע, עיניי נישאות למרחק, התקווה מחברת בי חלקים רעועים, והעבר כמו צל רודף, צעד אחד מאחוריי. אני נשברת לפעמים, הדי רסיסיי משמרים אותי ערה, תוהה, מתכוננת. אני קצת יודעת למה ומאלתרת את השאר. אני סך כל חוויותיי, שיעורים כואבים, דפים של ספר שאני עוד כותבת. אני שמש חמה, וברגע של ספק, קרחון מתכונן לניגוח. אני ענן מאיים, ואני פתיתי שלג הנמסים על מציאות מחוייכת. העולם בי מביט ושותק, כמו מנסה לפענח זאת החידה הלא פשוטה, אני פורשת ידיי לצדדים, הנני עולם! תקרא בי את זה הרגע. אני הרבה קשרים שהתפתלו בי, רשמים של אנשים שפגשתי, צלקות שהפכו לשיעורים, ויתורים, סליחות ומה שעוד, ושכחתי. אני הרבה דברים בתוכי, אני זאת יודעת, יופיי בהבנותיי, חוכמה שנולדה מתוך חוויה. זאת אני, בזה הרגע, לא רוצה, גם לא מצפה, זורקת קצה חוט על הדרך, וממשיכה במלאכה